|
|
|
|
 |
|
|
ימי ראשון עם אמא
תמר ריבה ------------------------------------------------------------------- אירוע פתיחת התערוכה: יום חמישי, 04.12.08 בשעה 20.00 אוצרת התערוכה: נעמי אביב התערוכה- "ימי ראשון עם אמא" הנה תערוכת סלים אלגית המייצגת תהליך פרידה אינטימי ומכאיב של היוצרת מאמה הדועכת. התהליך לבש צורה ריטואלית של עבודת אבל המתבטאת בחיבור ופרימה. מלאכת שזירת הסלים משוחחת בשפת האם, שהיא שפת החוט והמחט ומעשה הרקמה. האוצרת נעמי אביב על התערוכה: כל חייה הייתה האם חיה אישה בריאה, יפה והדורה. היא התפרנסה מעבודות רקמה. יום אחד, בהיותה בת 86, נפלה ושברה את האגן. היא נותחה בהרדמה מלאה ומשהתעוררה לא שבה עוד אל מלוא חושיה. הסלים היו אמצעי שנועד בתחילה לרתק את מבטה של האם, ואת תודעתה הקמלה. אמצעי זה הפך עם הזמן להשתקפות של מצבה ההולך ומדרדר. הסלים הלכו ונתמלאו דגמים וטקסטורות מגוונים ובתווך הלכה ונקוותה השתיקה. הסל תפקד כמיכל. תמר השפיעה אל תוכו שפע של רעיונות, יופי והרמוניה, אך גם יצקה תסכולים שלא היה להם מוצא. פצעים שלא נרפאו. הסל הריק הוא גם גופה של האם. המחט כמו ביקשה להינעץ בלב הפצע, לדקרו ולרפאו. החוט הוליך את החיבור המדומיין בין הבת לאם. זהו חוט געגועים (פנלופה) אל אם אבודה. געגועים אל חבל הטבור. בתקופת מלחמת לבנון השנייה, למשל, הדפיסה קטעי עיתון על בד בו השתמשה למילוי הסל. סל שחור, לבן ואדום, שזועק את האסון שפקד את המדינה, ומקווה להבקיע אל התודעה של האם. של האם המסוימת הזו ושל אידיאת האם באשר היא אם סימבולית שמתקשרת אל לידה, חיים, מקור. סל המלחמה, הוא הסל הנושא את בשורת המוות. ההשלמה עם נמוגותה של האם הדהדה בסלים. גם הם כמוה נעשו מדולדלי גוף, שקופים ושבריריים. שוב לא נארגו על פי תבנית חזרתית כאורנמנט גיאומטרי, מופשט, תוסס ומרצד. אט אט הצבעים התמתנו. השילובים הראוותניים נרגעו. את החומריות החמימה כשמיכה צמרירית ורכה, החליפו רצועות על טהרת הלבן. אמרת הרצועות שנקרעו מסדין כותנה לבן נפרמה לציציות. החוטים שנפרמו נכרכו סביב הידיות וליפפו את אמרות הסל כתחבושת מרוטת פיפים. גוף הסל כוסה בבד הסדין הלבן כמו תום (היפוך אותיות של מוות...). סלים אחרים נאלצו להסתפק בכסות דלילה עשויה מבדי רשת דקיקים, אנמים בצבעם ועליהם תכי חוט רזים, מרוסקים, שלדיים, מחוזקים בשורת איקסים רופפת. די במשיכת חוט אחד בכדי לפרום את הסל כולו ולרוקנו משפע התכנים שהוזרמו אל תוכו מזה שש שנים. לסל היה מעמד של אובייקט מעבר (ויניקוט) שנועד לרכך את ההתנתקות מהאם. הסל כמו מהדהד את מעגל החיים והמוות עליו הופקדו במיתוסים שונים אלות גורל, המיוצגות תמיד באמצעות מלאכת הטווייה והפרימה. שש שנים נמשכה הפרידה ביניהן, וכשחוט חייה של האם נגזר, נותרה המחט של הבת בתוך עין הפרח הרקום על הבד התכול. הבד עצמו היה שריד ממלאכת ידיה של האם. כמוהו נותרו מעטים. הם מרפדים עתה את דפנות הסל או מלפפים את שדרת חלונותיו היצוקים פלסטיק. שלושים הסלים המרצדים שנארגו בין תמר לאמה משמשים כמטאפורה ליחסים שחוט כפול של נוכחות והעדר חיבר ביניהם. האוצרת נעמי אביב , מחברת ותיקה של מאמרים באמנות, מרצה על אוצרות במכללת ספיר ובשלוחת הטכניון בתל אביב, ערכה השנה את הספר " מאיר אגסי, הכד מטנסי" - אוסף של כחמישים מאמרים על אמנות שנכתבו על ידי מאיר אגסי, אוצרת תערוכות "הרפסודה של מדוזה - אמניות ישראליות ומפלצת הזהות העצמית" בורשה, "רעב", "איך מסבירים תמונות לארנבת מתה", "אקשן אקספרס" ו"גברים בבית" במרכז לאמנות עכשווית, תל אביב. נעמי אביב הינה אוצרת מוכרת וידועה ומחברת ותיקה של מאמרים על אמנות התערוכה ימי ראשון עם אמא מוצגת למשך שלושה חודשים בבית בנמל, האנגר 26, נמל ת"א אירוע הפתיחה יתקיים ביום חמישי 04.12.08 בשעה 20.00 חזרה לרשימה | להשתתפות בפורום | הדפיסי עמוד |
|