"דיוואני" היא תערוכה יחיד ראשונה לאמן איציק בדש. משמעותה של המילה "דיוואן" בערבית היא קובץ שירים וגם סלון אירוח, שני מושגים שיוצרים ביחד את המרחב הפומבי שבו מתקיים האירוע התרבותי-דתי. בנוסף, נעשה שימוש במילה "דיוואן" כדי לכנות את אוספי השירה, הפיוט והקינה של משוררי יהדות ספרד. בתוך מרחב תרבותי זה בוחר איציק בדש לקיים טקס מעבר, שבו הוא חושף את היותו נשא איידס, כחלק מזהותו כיוצר, יהודי, ישראלי ומזרחי, הנע בין השפה העברית והשפה הערבית-לובית הזכורה לו מילדותו בנתניה.

לצורך קיום הטקס פונה בדש לסבתו ואימו, השייכות לשושלת נשים חזקה ובעלת כוח, עמדה ותפקיד. לסבתא תפקיד חברתי-קהילתי כמקוננת, ובכך היא ממשיכה את דרכה של הסבתא-רבא, שאף היא מילאה תפקיד זה בעיר טריפולי שבלוב.

הקינה יסודה ברגש. גודל האבידה, עומק הכאב וכובד היגון - את כל אלה מכיר בדש מקרוב, ואותם הוא מעוניין לצקת לטקס ברכה. הברכה מבחינתו פירושה הבנה והכרה כי מדובר במחלה חברתית, שכדי להתמודד איתה הוא זקוק למשפחתו כמקור כוח; כוח המבוסס על חשיפה ואמת, על חיזוק, העצמה ותמיכה. את טקס הברכה שהתנהל באופן אינטימי משפחתי בין בדש, סבתו ואימו, תיעדה הצלמת שרון בק.

לצד הצילומים מוצגת עבודת סאונד של היוצרת דקלה שנכחה כצופה בטקס עצמו. עבודת הסאונד כוללת מזמור מספר תהלים המופיע בתיקון הכללי: "מה תשוחחי נפשי ותהמי עלי הוחילי לאלהים כי עוד אודנו ישועות פניו" (מזמורים מב-מג). בהמשך, בהשראת שירת הקינה של הסבתא, שרה דקלה בערבית "יא דיוואני, טאלו יא ג'ירני, יא דיוואני, טאלו שופו איל אנה שופתו", כלומר: " יא דיוואני, בואו שכני, יא דיוואני, בואו תראו את שאני ראיתי."

דיוואני,  טל בן צבי

סודו של הגוף,  עומרי הרצוג

 את עבודת הסאונד של דקלה ניתן לשמוע באתר התערוכה www.diwani.co.il